עבדות וחופשיות לפי הרבנים
הרב יניב חניאכסיווןתשפב19/06/2022
שאלה:
קשה לי להבין את הרבנים שטוענים שמי שלומד תורה או שומר מצוות הוא בן חורין ומי שחי איך שבא לו הוא עבד. זה נראה ממש הפוך, כמובן
תשובה:
עבד ובן חורין אינם הגדרות של מה בכך, עניינם הוא מצב נפשי של אדם.
מבלי להיכנס ל"הגנה" על אותם רבנים שאתה מצטט (כי במצב של השאלה ששאלת נדמה שקשה מאוד לענות תשובה. זו יותר הטחה משאלה), ההיגיון של אותם דברים הוא שאדם העושה מה שצו הפנימי מורה לו הוא בן החורין גם אם כרגע הוא כפוי למערכת, כבול באזיקים וכו'. ולעומתו אדם הנכנע לכל לחץ המופעל עליו, המשתעבד לכל עניין חיצוני לו, הוא עבד, גם עם ממבט ראשון נדמה שהוא עושה "מה שבראש שלו".
תשובות נוספות בנושא-
סרטים חילונים
לא בדיוק הבנתי את הביטוי "אני לא רואה פה חומרה" אבל אנסה לענות בכל זאת.
בראש ובראשונה את כותבת "סרטים חילוניים" אולם לא ברור למה הכוונה.
בואי נתחיל עם מה שברור שאסור וזה סרטים עם תוכן לא צנוע, שזה בודאי אסור. לפעמים יש בנות שחושבות לבנות מותר לראות חוסר צניעות וזה לא נכון... כך שאם בסרט יש תמונות לא צנועות, ברור שזה אסור. גם אם התוכן הוא לא צנוע, נניח סרט שעוסק רק ברומנטיקה, ברור שזה אסור.
השלב הבא הוא סרטים שבהם אין תוכן כזה (והם יחסית מועטים), וכאן זו שאלה. אני לא מאלה שחושבים שהכל אסור. לעיתים קרובות יש סרטים עם תוכן רציני ומיושב, ללא חוסר צניעות, שמעבירים מסר חשוב וטוב. במקרה כזה אני לא חושב שזה אסור. הבעיה היא שקשה מאוד לדעת מה נכון ומה לא, ואם יהיה תוכן לצנוע או לחילופין תוכן שעוסק בעבודה זרה, או בעקרונות נוצריים וכדומה...
בקיצור- אם יש סרט עם מסר חיובי, חינוכי, ללא חוסר צניעות, אני חושב שמותר לראות אותו, כמובן במידה... אולם קשה מאוד למצוא כאלו.
לא בדיוק הבנתי את הביטוי "אני לא רואה פה חומרה" אבל אנסה לענות בכל זאת.
בראש ובראשונה את כותבת "סרטים חילוניים" אולם לא ברור למה הכוונה.
בואי נתחיל עם מה שברור שאסור וזה סרטים עם תוכן לא צנוע, שזה בודאי אסור. לפעמים יש בנות שחושבות לבנות מותר לראות חוסר צניעות וזה לא נכון... כך שאם בסרט יש תמונות לא צנועות, ברור שזה אסור. גם אם התוכן הוא לא צנוע, נניח סרט שעוסק רק ברומנטיקה, ברור שזה אסור.
השלב הבא הוא סרטים שבהם אין תוכן כזה (והם יחסית מועטים), וכאן זו שאלה. אני לא מאלה שחושבים שהכל אסור. לעיתים קרובות יש סרטים עם תוכן רציני ומיושב, ללא חוסר צניעות, שמעבירים מסר חשוב וטוב. במקרה כזה אני לא חושב שזה אסור. הבעיה היא שקשה מאוד לדעת מה נכון ומה לא, ואם יהיה תוכן לצנוע או לחילופין תוכן שעוסק בעבודה זרה, או בעקרונות נוצריים וכדומה...
בקיצור- אם יש סרט עם מסר חיובי, חינוכי, ללא חוסר צניעות, אני חושב שמותר לראות אותו, כמובן במידה... אולם קשה מאוד למצוא כאלו.
אכילת חמץ בפסח
כרת הוא לא ממש כריתה מבעולם הבא לנצח, אבל יש דברים שחז"ל אומרים עליהם שמי שעובר עליהם לא יזכה לעולם הבא, ומי שעובר עליהם אמור להיות ללא חיי נצח.
אני לא יודע א זה קשור לחילונים של ימינו, או אפילו לדתיים של ימינו, כי אנחנו חיים בדור מאוד מאוד מורכב ומאוד מבולבל והרבה אנשים עושים דברים נוראיים מבחינה הלכתית מתוך מחשבה שזה נכון וישר, אז אני לא יודע איך הקב"ה ישפוט אותם, או אותנו.
כרת הוא לא ממש כריתה מבעולם הבא לנצח, אבל יש דברים שחז"ל אומרים עליהם שמי שעובר עליהם לא יזכה לעולם הבא, ומי שעובר עליהם אמור להיות ללא חיי נצח.
אני לא יודע א זה קשור לחילונים של ימינו, או אפילו לדתיים של ימינו, כי אנחנו חיים בדור מאוד מאוד מורכב ומאוד מבולבל והרבה אנשים עושים דברים נוראיים מבחינה הלכתית מתוך מחשבה שזה נכון וישר, אז אני לא יודע איך הקב"ה ישפוט אותם, או אותנו.
בעיה אמונית+אישית
שלום רב, כדי להבין יותר את העניין אני מבקש לשאול כמה שאלות, אני מקווה שזה בסדר מבחינתך... מדוע את רואה קשר בין ההרגשה שלך לבין הקשר שהיה לך עם הגבר הזר? מדוע גרם לך הקשר הזה לירידה דתית, אם לא היה בניכם חטא של ממש (מגע מיני), קשה לי להבין מדוע יש לזה השפעה כל כך ארוכת טווח. מה היתה מהות הקשר, האם הגעת איתו לפתיחות נפשית גדולה? האם מצבך הדתי לפני הלידה היה חזק באופן מיוחד? האם שיתפת את בעלך בתחושותיך? אשמח אם תוכלי לשתף אותי בדברים אלו כדי לענות יותר נכון על השאלה. ברכות
שלום רב, כדי להבין יותר את העניין אני מבקש לשאול כמה שאלות, אני מקווה שזה בסדר מבחינתך... מדוע את רואה קשר בין ההרגשה שלך לבין הקשר שהיה לך עם הגבר הזר? מדוע גרם לך הקשר הזה לירידה דתית, אם לא היה בניכם חטא של ממש (מגע מיני), קשה לי להבין מדוע יש לזה השפעה כל כך ארוכת טווח. מה היתה מהות הקשר, האם הגעת איתו לפתיחות נפשית גדולה? האם מצבך הדתי לפני הלידה היה חזק באופן מיוחד? האם שיתפת את בעלך בתחושותיך? אשמח אם תוכלי לשתף אותי בדברים אלו כדי לענות יותר נכון על השאלה. ברכות
גויה
הגמרא הזו, שמרבים לצטט אותה, באה לומר לאדם שאם הוא מרגיש שהחטא משתלט עליו שיזכיר לו יום המיתה (כך כתוב שם במפורש- ילבש שחורים שיזכור יום המיתה) ושאם הוא חוטא שיעשה את זה בצינעה. אין שם היתר לשימוש בזנות, שזה חטא לא פשוט ובטח בימינו שבהם יש איסורים נוספים- כמו אשת איש (הן יכולות להיות נשואות), איסור גויה, איסור נידה ועוד ועוד...
בקיצור- הגמרא שם לא באה ללמד היתר, אלא ללמד דרך התמודדות.
לגבי יהודה, אחרי ההסתייגות לדון בדומות התנכי"ת, מדובר שם על תקופה אחרת שבא היה מושג של קדשה, שככל הנראה היתה מותרת בזמן ההוא. כך כותה הרמב"ם- קודם מתן תורה פגע אדם אשה בשוק, רצה הוא והיא, מכניסה לביתו ובועלה בינו ובין עצמו..." וכו'. אלו זמנים אחרים ושונים.
הגמרא הזו, שמרבים לצטט אותה, באה לומר לאדם שאם הוא מרגיש שהחטא משתלט עליו שיזכיר לו יום המיתה (כך כתוב שם במפורש- ילבש שחורים שיזכור יום המיתה) ושאם הוא חוטא שיעשה את זה בצינעה. אין שם היתר לשימוש בזנות, שזה חטא לא פשוט ובטח בימינו שבהם יש איסורים נוספים- כמו אשת איש (הן יכולות להיות נשואות), איסור גויה, איסור נידה ועוד ועוד...
בקיצור- הגמרא שם לא באה ללמד היתר, אלא ללמד דרך התמודדות.
לגבי יהודה, אחרי ההסתייגות לדון בדומות התנכי"ת, מדובר שם על תקופה אחרת שבא היה מושג של קדשה, שככל הנראה היתה מותרת בזמן ההוא. כך כותה הרמב"ם- קודם מתן תורה פגע אדם אשה בשוק, רצה הוא והיא, מכניסה לביתו ובועלה בינו ובין עצמו..." וכו'. אלו זמנים אחרים ושונים.
קול באשה ערווה- שייך בדורנו?
נראה שהשלב הראשון, ההכרחי ביותר והקשה ביותר בעבור כל אדם מאמין – הוא קבלת העובדה ששכלך המתוחכם, המודרני, הבשל, מבוגר וכל מה שתרצו, עדיין כפוף לשכל עליון יותר, שחושב לפעמים אחרת ממך. זה קשה יותר מלצום, קשה יותר מלהתנזר מתאוות ולכן מהווה אולי את המטרה הגבוהה של כל מאמין – קבלת העליונות של מישהו על עצמך. באופן מפליא ביהדות הקושי הזה בא לידי ביטוי דווקא במקום הלכאורה אנושי של התורה: הקבלה של התורה שבעל פה כתרגום ל"רצון" הישיר של אלוקים.
במשך הדורות, גם מי שהיה מוכן, אולי, לקבל את הקב"ה כמנחה דרך עליון, התקשה פעמים רבות לקבל את התרגום המעשי של הרצון האלוקי כפי שהוא מופיע בתורה שבעל פה. המחשבה שבני אדם, בשר ודם כמוני, התקדמו מבחינה רוחנית עד כדי כך שדבריהם מתארים ומבטאים את הרצון האלוקי עצמו – קשה לנו לעיתים יותר מההכרה בעליונותו של האל. אם תרצו, המאבק על התורה שבעל פה הוא מאבקה המרכזי של היהדות לכל אורך הדורות, החל ממתנגדי משה, עבור דרך הקראים, הנוצרים ועד לרפורמים של ימינו. זוהי נקודה שמציבה קשיים גם מבחינה שכלית ורוחנית – איך יתכן שדברים שאמרו רבנים לפני מאות שנים הופכים להיות תורה? מי שמם להחליט? מה הופך להיות חלק מהיהדות ומה לא? אילו דברים הופכים להיות "מצווה" ואילו מהם נידחים, ועוד. לא לחינם קיים עיסוק רחב כל כך בסוגיות אלו בכל רחבי התורה – מכיוון שבסופו של דבר מתברר שהיהדות היא יהדות רבנית וחז"לית,
ממילא לעצם ההגדרה של דברי חז"ל יש את המשמעות הגדולה ביותר לגבי יהודי מאמין. יש לדברים משמעות בהרבה תחומים, מצד אחד כפירה בדברי חכמים כמוה ככפירה באלוקים בעצמו ומצד שני "מגלה פנים שלא כהלכה" הוא חטא חמור ביותר, כי גילוי הפנים כהלכה הוא המקצוע המרכזי ביותר בחייהם של היהודים.
על פי הדברים הללו היה לי קשה מאוד לקרוא ולהבין את דברי רבנים מסויימים, על כך שאיסור קול באישה נובע מ"האווירה התרבותית לפני 1500 שנה". גם אם נקבל את העובדה הלא נכונה שיש הבדל כלשהוא בין חוסר הצניעות בימינו לבין חוסר הצניעות בימי חז"ל ושאז אנשים התייחסו ביתר תאווה לקולות נשים בגלל נדירותם, ואפילו אם נתעלם מהעובדה שאיסור קול באישה נלמד מפסוק מפורש והוא לא גזירה, תקנה או לימוד בשלוש עשרה מידות [גמרא במסכת ברכות כד- "אמרשמואל: קול באשה ערוה, שנאמר"כי קולך ערב ומראך נאוה"... בגמרא ניתן להבין שמדובר על איסור כללי, או על איסור שנוגע לדיני קריאת שמע, כהבנה הראשונה פסקו כל ראשוני ספרד ובעקבות הרמב"ם גם השו"ע. הגמרא במסכת סוטה מבארת יותר את האיסור - "אמררביוסף: זמרי גברי ועני נשי - פריצותא, זמרי נשי ועני גברי - כאש בנעורת."], ה"אווירה התרבותית" הזו היא בדיוק התורה שבעל פה שממנה נלמדים כל דיננו. ממילא אין שום הבדל שהוא בין לימודי חז"ל לגבי שופר לבין קול באישה. המקור הוא אותו מקור והחשיבות מקבילה, או יותר נכון לומר – המקור שפוטר נשים משמיעת קול שופר הוא זה שאוסר על גברים לשמוע קול אישה שרה... מה שצריך להוביל לזה שעל שמיעת שופר לא שוברים את הכלים ואילו על קול אישה כן – בדיוק הפוך ממה שציינה הרבנית פיוטרקובסקי.
כמובן, ישנה השתלשלות הלכה ארוכת שנים וצריך לבדוק מה כתבו על כך הפוסקים במרוצת הדורות, צריך גם לבדוק הלכתית האם פשט האיסור בישראל או לא, מי מוגדר "ישראל" לצורך עניין זה ועוד, הכל מתוך אותה זהירות שלא לגלות פנים שלא כהלכה ומתוך רצון להתאים עד כמה שניתן את ההלכות הללו למציאות חיינו, אולם הגדרה של "עולם תרבותי שונה" אצל חכמים ובימינו שלנו היא לא רק מדרון חלקלק שמוביל לרפורמה אלא היא היא תחתיתו של המדרון בעצמה, המקום האחרון שאליו ניתן להידרדר. כמובן, ברור שאין זו כוונתה של הרבנית פיוטרוקובסקי, או של אחרים שעסקו בנושא בשבועות האחרונים, אולם מסגנון הדברים נראה שיש מקום לחידוד "גבולות הגזרה"- ב"עולם התרבותי" של חז"ל לא שמעו על חווה אלברשטיין, אבל בהחלט שמעו על שירת נשים, על מלכים שחייהם המוטרפים היו גורמים למשתתפים הפרועים ביותר של "הישרדות" להסמיק, ובכל זאת למדו "רק" מפסוק שאסור לגבר יהודי לשמוע אישה שרה. זה הבסיס ההלכתי ולא התרבותי של האמירה. כעת אפשר ואפילו צריך לדון האם מדובר באישה אחת או בקולות רבים, האם מדובר על שירה או על זמרה או כל דיון הלכתי אחר, כולל הדיון האם שמירת ההלכה הזו היא חילול ה' או קידושו ברבים. אבל זהו המישור היחיד שבו מתנהלים הדברים. בשום מקרה לא נאמר שחכמים דיברו על מציאות אחרת, על תרבות שונה ושלכן דבריהם אינם רלוונטיים לדורנו, הסוּפּר-מתקדם ובריא מבחינת הזבל שבו הוא צופה.
ישנו בהחלט מרווח במציאות שבו יהודים דנים ומנסים להגדיר את היהדות כתרבות, נחמדה או לא נחמדה, בלבד. אולם מדובר על מרווח חילוני למהדרין ולא במרחב של הציונות הדתית, שיוצא מנקודת הנחה חילונית ואפילו נוצרית שלפיה אין באמת קשר בין הרצון האלוקי למה שנכתב בגמרא... במובן מסוים אפשר שזוהי הנקודה המרכזית של מי שמנסים לחיות את היהדות כתרבות: הניתוק בין התורה שבעל-פה לבין נותן התורה.
נראה שהשלב הראשון, ההכרחי ביותר והקשה ביותר בעבור כל אדם מאמין – הוא קבלת העובדה ששכלך המתוחכם, המודרני, הבשל, מבוגר וכל מה שתרצו, עדיין כפוף לשכל עליון יותר, שחושב לפעמים אחרת ממך. זה קשה יותר מלצום, קשה יותר מלהתנזר מתאוות ולכן מהווה אולי את המטרה הגבוהה של כל מאמין – קבלת העליונות של מישהו על עצמך. באופן מפליא ביהדות הקושי הזה בא לידי ביטוי דווקא במקום הלכאורה אנושי של התורה: הקבלה של התורה שבעל פה כתרגום ל"רצון" הישיר של אלוקים.
במשך הדורות, גם מי שהיה מוכן, אולי, לקבל את הקב"ה כמנחה דרך עליון, התקשה פעמים רבות לקבל את התרגום המעשי של הרצון האלוקי כפי שהוא מופיע בתורה שבעל פה. המחשבה שבני אדם, בשר ודם כמוני, התקדמו מבחינה רוחנית עד כדי כך שדבריהם מתארים ומבטאים את הרצון האלוקי עצמו – קשה לנו לעיתים יותר מההכרה בעליונותו של האל. אם תרצו, המאבק על התורה שבעל פה הוא מאבקה המרכזי של היהדות לכל אורך הדורות, החל ממתנגדי משה, עבור דרך הקראים, הנוצרים ועד לרפורמים של ימינו. זוהי נקודה שמציבה קשיים גם מבחינה שכלית ורוחנית – איך יתכן שדברים שאמרו רבנים לפני מאות שנים הופכים להיות תורה? מי שמם להחליט? מה הופך להיות חלק מהיהדות ומה לא? אילו דברים הופכים להיות "מצווה" ואילו מהם נידחים, ועוד. לא לחינם קיים עיסוק רחב כל כך בסוגיות אלו בכל רחבי התורה – מכיוון שבסופו של דבר מתברר שהיהדות היא יהדות רבנית וחז"לית,
ממילא לעצם ההגדרה של דברי חז"ל יש את המשמעות הגדולה ביותר לגבי יהודי מאמין. יש לדברים משמעות בהרבה תחומים, מצד אחד כפירה בדברי חכמים כמוה ככפירה באלוקים בעצמו ומצד שני "מגלה פנים שלא כהלכה" הוא חטא חמור ביותר, כי גילוי הפנים כהלכה הוא המקצוע המרכזי ביותר בחייהם של היהודים.
על פי הדברים הללו היה לי קשה מאוד לקרוא ולהבין את דברי רבנים מסויימים, על כך שאיסור קול באישה נובע מ"האווירה התרבותית לפני 1500 שנה". גם אם נקבל את העובדה הלא נכונה שיש הבדל כלשהוא בין חוסר הצניעות בימינו לבין חוסר הצניעות בימי חז"ל ושאז אנשים התייחסו ביתר תאווה לקולות נשים בגלל נדירותם, ואפילו אם נתעלם מהעובדה שאיסור קול באישה נלמד מפסוק מפורש והוא לא גזירה, תקנה או לימוד בשלוש עשרה מידות [גמרא במסכת ברכות כד- "אמרשמואל: קול באשה ערוה, שנאמר"כי קולך ערב ומראך נאוה"... בגמרא ניתן להבין שמדובר על איסור כללי, או על איסור שנוגע לדיני קריאת שמע, כהבנה הראשונה פסקו כל ראשוני ספרד ובעקבות הרמב"ם גם השו"ע. הגמרא במסכת סוטה מבארת יותר את האיסור - "אמררביוסף: זמרי גברי ועני נשי - פריצותא, זמרי נשי ועני גברי - כאש בנעורת."], ה"אווירה התרבותית" הזו היא בדיוק התורה שבעל פה שממנה נלמדים כל דיננו. ממילא אין שום הבדל שהוא בין לימודי חז"ל לגבי שופר לבין קול באישה. המקור הוא אותו מקור והחשיבות מקבילה, או יותר נכון לומר – המקור שפוטר נשים משמיעת קול שופר הוא זה שאוסר על גברים לשמוע קול אישה שרה... מה שצריך להוביל לזה שעל שמיעת שופר לא שוברים את הכלים ואילו על קול אישה כן – בדיוק הפוך ממה שציינה הרבנית פיוטרקובסקי.
כמובן, ישנה השתלשלות הלכה ארוכת שנים וצריך לבדוק מה כתבו על כך הפוסקים במרוצת הדורות, צריך גם לבדוק הלכתית האם פשט האיסור בישראל או לא, מי מוגדר "ישראל" לצורך עניין זה ועוד, הכל מתוך אותה זהירות שלא לגלות פנים שלא כהלכה ומתוך רצון להתאים עד כמה שניתן את ההלכות הללו למציאות חיינו, אולם הגדרה של "עולם תרבותי שונה" אצל חכמים ובימינו שלנו היא לא רק מדרון חלקלק שמוביל לרפורמה אלא היא היא תחתיתו של המדרון בעצמה, המקום האחרון שאליו ניתן להידרדר. כמובן, ברור שאין זו כוונתה של הרבנית פיוטרוקובסקי, או של אחרים שעסקו בנושא בשבועות האחרונים, אולם מסגנון הדברים נראה שיש מקום לחידוד "גבולות הגזרה"- ב"עולם התרבותי" של חז"ל לא שמעו על חווה אלברשטיין, אבל בהחלט שמעו על שירת נשים, על מלכים שחייהם המוטרפים היו גורמים למשתתפים הפרועים ביותר של "הישרדות" להסמיק, ובכל זאת למדו "רק" מפסוק שאסור לגבר יהודי לשמוע אישה שרה. זה הבסיס ההלכתי ולא התרבותי של האמירה. כעת אפשר ואפילו צריך לדון האם מדובר באישה אחת או בקולות רבים, האם מדובר על שירה או על זמרה או כל דיון הלכתי אחר, כולל הדיון האם שמירת ההלכה הזו היא חילול ה' או קידושו ברבים. אבל זהו המישור היחיד שבו מתנהלים הדברים. בשום מקרה לא נאמר שחכמים דיברו על מציאות אחרת, על תרבות שונה ושלכן דבריהם אינם רלוונטיים לדורנו, הסוּפּר-מתקדם ובריא מבחינת הזבל שבו הוא צופה.
ישנו בהחלט מרווח במציאות שבו יהודים דנים ומנסים להגדיר את היהדות כתרבות, נחמדה או לא נחמדה, בלבד. אולם מדובר על מרווח חילוני למהדרין ולא במרחב של הציונות הדתית, שיוצא מנקודת הנחה חילונית ואפילו נוצרית שלפיה אין באמת קשר בין הרצון האלוקי למה שנכתב בגמרא... במובן מסוים אפשר שזוהי הנקודה המרכזית של מי שמנסים לחיות את היהדות כתרבות: הניתוק בין התורה שבעל-פה לבין נותן התורה.
מוסיקה בשלושת השבועות.
שאלה קשה, אני חושב שכן, אם כי כדאי שתבחרי שירים בעלי משמעות עמוקה יותר מהרגיל, כמו שירים מהמוסיקה היהודית החדשה, שירים נוגים וכו'... בהצלחה.
שאלה קשה, אני חושב שכן, אם כי כדאי שתבחרי שירים בעלי משמעות עמוקה יותר מהרגיל, כמו שירים מהמוסיקה היהודית החדשה, שירים נוגים וכו'... בהצלחה.
עוד תוכן בשורש
שיעורי תורה
עוד מהרב יניב חניא
עוד בנושא אמונה
מוצרים
